מאיה לביא
הסיפור של סטודיו ננדה התחיל בנקודה מאוד מוכרת. תקופה ארוכה של עומס, לחץ, ורשימת מטלות שלא נגמרת. הגוף של מאיה ידע לפני הראש שמשהו צריך להשתנות. הוא פשוט ביקש לעצור.
על המזרן, בפעם הראשונה מזה זמן רב, מאיה נשמה. לא נשימה שגרתית, אלא הנשימה הזו שמגיעה כשנוכחים ממש ברגע, בלי לתכנן ובלי לתקן כלום. זה היה ההתחלה של תהליך שלם, של חיבור מחדש לגוף, לקצב, ולהקשבה.
השנים שאחרי כללו תרגול עמוק, הכשרות בהודו ובארץ, ולמידה שלא נגמרת. אבל מה שנשאר קבוע לאורך כל הדרך הוא הרצון להחזיק מרחב שבו אנשים יוכלו למצוא בדיוק את מה שמאיה מצאה באותה תרגול ראשון. אוויר.